החלטה בתיק רע"א 407/08

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת דותן) מיום 21.11.07 בע"א 1433/03, בו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא - כתארה אז - שבח) מיום 31.1.03 בת"א 193538/02 (במסגרת בש"א 137442/02).

ב         המבקש הוא עורך דין, אשר ייצג את המשיבים בעת עריכת הסכם לרכישת מקרקעין. ביום 11.8.02 הגישו המשיבים בבית משפט השלום תביעה כנגד המבקש בגין אבדן דמי שכירות וחוב ארנונה; הללו נבעו, כנטען, מסיום חוזה שכירות על ידי שוכרת הנכס, המשיבה הפורמלית 6, בשל כך שנשללה ממנה הגישה החפשית לנכס. כל זאת, כנטען, משום שהמבקש התרשל ולא דאג לרישום זיקת הנאה לטובת המשיבים.

ג.        המבקש הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל התיישנות. הבקשה התקבלה. בית משפט השלום קבע כי הנזק למשיבים התגבש ביום 4.9.91, בו נרשם הנכס על שמם מבלי שנרשמה לטובתם זיקת הנאה; או לחלופין בשנת 1992, עת נחסמה הגישה החפשית לנכס. עוד נקבע כי הנזק נתגלה למשיבים כבר בשנת 1992, ולפיכך התחיל מרוץ ההתיישנות במועד זה, לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן פקודת הנזיקין), והתביעה התיישנה. לחלופין התיישנה התביעה מכיוון שחלפו עשר שנים מיום רישום המקרקעין על שם הקונים ועד יום הגשת התביעה (לפי סעיף 89(2) סיפא). בית המשפט דחה את הטענה כאילו ההימנעות מרישום זיקת ההנאה היא "מחדל נמשך והולך" כמשמעותו בסעיף 89(1) לפקודת הנזיקין. עוד נדחתה טענת המשיבים כי נודע להם רק במהלך שנת 1997 על הימנעות המבקש מרישום זיקת ההנאה על שמם, וכי לפיכך יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות רק ממועד זה; זאת מכיוון שהטענה לא הובאה בכתב התביעה של המשיבים, ונטענה לראשונה בכתב התשובה לבקשה למחיקה על הסף.

ד.          ערעורם של המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע כי הנזק שנגרם למערערים התרחש במועד רישום הנכס על שמם, דהיינו כאמור ביום 4.9.91; ולפיכך, כי בכל הנוגע לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, התיישנה התביעה עשר שנים ממועד זה (ולפני המועד בו הוגשה התובענה). ואולם, נקבע כי חל על המקרה גם סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לגבי עובדות המהוות את עילת התובענה מלבד רכיב הנזק, שנתגלו למשיבים במועד מאוחר להתרחשותם. לפיכך אם תתקבל גירסת המשיבים, לפיה נודע להם על אי-רישום זיקת ההנאה רק בשנת 1997, עשויה טענת ההתיישנות להידחות. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי טענה זו היא טענת הגנה לטענת ההתיישנות, ולפיכך לא היה הכרח להעלותה כבר בכתב התביעה. משכך, החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית משפט השלום, לשם בירור עובדתי של סוגיית המועד בו נתגלה למשיבים מחדלו של המבקש.

ה.          בבקשה נטען, כי המשיבים לא העלו טענות עובדתיות המתירות להלן להאריך את תקופת ההתישנות לעניין אי גילוי הנזק; ואף אם יוחל סעיף 8 לחוק ההתישנות חלפו למעלה משבע שנים מיום גילוי הנזק בפועל, ומכל מקום יכלו המשיבים לגלות את מחדל אי הרישום בזהירות סבירה.

ו.        (1) אחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. היא תחומה במובהק בגדרי מחלוקת הצדדים ואינה מעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת הימנה, ואשר בשכמותה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. לא נטענה גם טענה כזאת. העובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נחלקו בדעותיהם אינה משנה כשלעצמה לענין זה.

           (2) ההלכות בהן מדובר והיחס בין סעיפי ההתישנות השונים בחוק ההתישנות ובפקודת הנזיקין נודעים הם; ראו סקירתם לאחרונה בע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (ניתן ביום 24.3.08) והאסמכתאות דשם. ועוד, המדובר בהליך שלא נסתיים, שכן הוחזר לבית משפט השלום, שם ייטענו הטענות הנחוצות, ובכגון דא נטייתו של בית משפט זה שלא להיעתר לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי תהא "חזקה ביתר שאת... כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים את מלאכתו ומדובר בפסק דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין הוא בעל חשיבות רבה ומקטין עוד יותר את הסיכוי שבית המשפט (העליון - א"ר) ייעתר לבקשה" (ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית; מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 185 בעמ' 181-180).

ז.        אשר על כן לא אוכל להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, י' בניסן תשס"ח (15.4.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מה + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: